המשך נספח 7 סדנאות
תוספת א' לסדנה א'
תוספת ב' לסדנה א' 1 2
תוספת ג' לסדנה א'
מתוך פסק דין בית המשפט העליון של השופטים ברק, ביניש ואנגלרד משנת
98, תיק ע"פ 4596/98
הכרעה בשאלת הלגיטימיות של ענישה גופנית כלפי ילדים מושפעת במידה
רבה מהשקפות חברתיות-ערכיות. השקפות אלה נתונות כמובן לשינויים
בהתאם להתפתחויות חברתיות ותרבותיות; מה שנראה טוב ונכון בעבר,
יכול שלא להיראות כך בהווה. (השווי: י' אנגלרד, א' ברק ומ' חשין, דיני
הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית הנ"ל, בעמ' 424, הערת שוליים 13; כן ראו:
פסק-הדין בעניין שדה אור הנ"ל, בפסקה 7 לפסק-הדין).
פסק-הדין בעניין שדה אור הנ"ל משקף את השינויים שחלו בחברה
הישראלית בתחום הנושק לעניין שלפנינו. בעוד שבהלכת ראסי משנת
1953 נקבע כי מורים ואנשי חינוך מוסמכים להטיל עונשי גוף "מתונים
ומתקבלים את הדעת" על תלמידיהם, הרי בהלכת שדה אור שניתנה זה לא
מכבר נפסק על ידי השופטת דורנר, שאליה הצטרפו בהסכמה השופטים
אור ואנגלרד, בזו הלשון:
"אמנם בפסק הדין הראשון שדן בסוגיה של ענישה גופנית במסגרת מערכת
החינוך - ע"פ 7/53 ראסי נ' היועה"מ, פ"ד ז 790, בעמ' 795-794 - נקבע כי
מותרת ענישה גופנית על-ידי מורים ומנהלים. אך מאז ניתן פסק-דין זה
חלפו כ-45 שנים, וההשקפה שבוטאה בו, המתירה שימוש באמצעי אלימות
לצרכים חינוכיים, אינה הולמת עוד את הנורמות החברתיות המקובלות
עלינו...
...על-פי ההשקפות החינוכיות המקובלות כיום, שימוש בכוח למטרות
חינוכיות הוא עצמו מחבל בהשגת אותן מטרות, ככל שמדובר בחינוך
לחברה סובלנית ונטולת אלימות גופנית ומילולית... לעניין זה אין
חשיבות לגבי חומרתו של העונש הגופני שהופעל כלפי הילד. ככלל, עונש
גופני אינו יכול להוות אמצעי לגיטימי בידי מורים, גננות או אנשי חינוך
אחרים. תפיסת עולם שגויה בהקשר זה מסכנת את שלומם של הילדים,
ועלולה לפגוע בערכי היסוד של חברתנו - כבוד האדם ושלמות הגוף."
(פסקאות 8, 7 לפסק הדין)
וראו דברי הנשיא ברק בע"פ 4405/94, מדינת ישראל נ ' מרבת עבד אלגני, פ"ד
מח(5) 192:
"אלימות פיזית כלפי תלמיד אסורה היא. מלקות, מכות ומשיכות אוזניים
- אין מקומן בבית-הספר. חדר הכיתה הוא מקום הוראה ולא זירת
אלימות. גופו של תלמיד ונפשו אינם הפקר. כבודו כאדם נפגע אם מוריו
מפעילים כלפיו אלימות פיזית."
|
25.
|
דברים אלה, שנאמרו לגבי מורים, גננות ואנשי חינוך, יפים לדעתי גם לעניין הורים,
על-אף השוני במעמדם ובזכויותיהם של האחרונים ביחס לילדיהם, לעומת אלה של
אנשי חינוך כאמור. |
26.
|
סדנה לחדר מורים כתגובה לחשיפת אירוע של פגיעת איש צוות
בתלמיד |
ב. |
פיתחה שוש צימרמן
כאשר יש חשד כי תלמיד בית הספר נפגע על ידי מבוגר מתוך צוות בית
הספר, מתעורר קושי רגשי גדול בצוות החינוכי, והקושי מתעצם כאשר
מדובר בפגיעה מינית. במצב זה איש הצוות בבית הספר עלול להיות מוצף
ברגשות קשים ואף לחוות קונפליקטים רבים: מצד אחד כעס על החשוד
כפוגע, ומצד שני רחמים עליו או אפילו הזדהות עמו; מצד אחד רצון
להוקיע את ההתנהגות הפוגעת, ומצד שני צורך להיות נאמן לקולגה
בעבודה; מצד אחד דחף לפעול על פי הנטייה הטבעית שלא להתערב
בעניין, ומצד שני דחף לפעול על פי מה שמתחייב מן התפקיד.
במצב מורכב זה אי אפשר להישאר נייטראלי, ויש הכרח לנקוט עמדה
ערכית, לעתים חד משמעית, כדי לפעול באופן מקצועי.
מטרתו של דיון זה - |
|
ללבן סוגיות ודילמות הקשורות בטיפול באירוע של חשד לפגיעה של
איש צוות בתלמיד; |
א.
|
|
להבהיר את החוקים ואת הנהלים המחייבים את אנשי החינוך במצבים
מעין אלה |
ב. |
|
לגבש תפיסה ודרכי התמודדות של חדר המורים עם אירועים מסוג זה.
|
ג. |
|
להלן כמה נושאים לדיון ולהבהרה הקשורים בסיטואציה מעין זו:
|
|
אילו דילמות עולות במהלך הטיפול בחשד כי אחד מאנשי הצוות פגע
בתלמיד/ה (פגיעה פיזית או מינית)? התייחסו לדילמות בהקשר של
התלמיד/ה הנפגע/ת ובהקשר של המורה החשוד/ה כפוגע/ת. |
- |
|
כיצד אפשר להעביר לתלמיד מסר שבית הספר מאמין לו ויתמוך בו
בסיטואציה מעין זו? |
- |
|
מה תפקידם של צוות המורים אל מול איש הצוות המואשם בפגיעה?
כיצד אפשר לבצע תפקיד זה? |
- |
|
אילו חוקים ונהלים מחייבים את מנהל בית הספר ואת צוות המורים
במהלך הטיפול באירוע של חשד לפגיעה של איש צוות בתלמיד? מה
יש לעשות על פי חוק, וממה יש להימנע?
|
- |
|
במהלך הדיון אפשר לתרגל מצבי סימולציה של שיחה -
- בין מנהל בית הספר למורה החשוד כפוגע;
- בין מורה מתוך הצוות לתלמיד הנפגע;
| |
