תשסב/6(ב) 5.1-26 הבטחת הבטיחות בטיולים, בסיורים ובפעילויות שדה ושטח

חוזר זה מבוטל

שימו לב: לחוזר זה פורסם עדכון. לחצו כאן כדי להגיע לקטע המעודכן.

בטיחות, ביטחון ושעת חירום	5.
בטיחות	5.1
הבטחת הבטיחות בטיולים, בסיורים ובפעילויות שדה ושטח	5.1‎-26


1 בפברואר 2002		תאריך תחולה
החלפת פרק 5 של החוזר המיוחד ו', התשנ"ז, וסעיף 5.1‎-6 של חוזר הוראות הקבע נח/8 (א), למעט פרק 2		מטרת הפרסום

1. טיולים וסיורים בבתי ספר

מבוא		1.1
הוראות הבטיחות המפורטות להלן חלות על בתי-הספר היסודיים, על בתי הספר העל-יסודיים, ובכלל זה פעולות השל"ח, על המכללות להכשרת מורים, על תנועות הנוער ועל החינוך המשלים, וכן על כל גוף אחר המפוקח על ידי משרד החינוך. סוגי הטיולים לעניין בטיחות לצורך הוראות הבטיחות יש להבחין בין שלושה סוגים של טיולים:
סוג 1: טיול בתחום היישוב או בסביבתו הקרובה (ק"מ אחד בערך מתחום השטח הבנוי)	(א)
סוג 2: טיול מחוץ לתחום היישוב	(ב)
סוג 3: טיול לילה או טיול ליותר מיום אחד, הכולל לינה.	(ג)
חובה על אחראי הטיול לדווח על מפגעים שהוא נתקל בהם במהלך הטיול לחדר מצב תוך כדי הטיול או בסיומו. פרק הטיולים אינו מחליף את החוזר המיוחד ו', התשנ"ז, "טיולים במערכת החינוך", ואינו בא במקומו. פרק זה מחליף רק את פרק 5 בחוזר הנ"ל.

ביצוע הטיול בפועל				1.2
הליכה ותנועה ברגל			1.2.1
הליכה סמוך לכבישים, על שפת הכבישים ובחצייתם		א.
אין לנוע על כבישים.	1)
אם קיים הכרח לנוע בצדי כבישים, ייעשה הדבר ככל האפשר בכביש צדדי, בטור עורפי, בשולי הכביש השמאליים, נגד כיוון התנועה, כשהמלווים הולכים בראש הטור, באמצעו ובסופו. מגיש העזרה הראשונה יימצא בסוף הטור.	2)
אין לצעוד בצדי כבישים בשעות הדמדומים והחשכה. אם אין אפשרות אחרת, ורק בשעת הכרח, ינועו התלמידים על פי המפורט לעיל והמלווים ילכו בראש ומאחור ויישאו פנסים דולקים. רצוי שהתלמידים יהיו מצוידים בתוויות זוהרות.	3)
בחציית כביש - גם אם הדבר נעשה במעבר חצייה - יוצבו זקיפים, מן המלווים, במרחק של כ-50 מ' משני הצדדים של מקום החצייה, להבטחת החצייה ולהכוונת התנועה בכביש. רצוי שהמלווים יהיו מצוידים בדגלונים או בשלטים שמשתמשות בהם "משמרות הזהירות בדרכים". החצייה תיעשה בקבוצות, ואחד המבוגרים ירכז את התלמידים הרחק ככל האפשר מעברו השני של הכביש.	4)
תנועה ליד מסילת-ברזל		ב.
אין לצעוד על פסי-הרכבת ועל הסוללה שבקרבתם.	1)

לפני חציית מסילה על המלווים לנקוט צעדים אלו:	2)
א)לפני המעבר יש לרכז את התלמידים לשם חצייה מהירה של המסילה.
ב)החצייה תיעשה רק במקומות שאפשר לראות בהם בעין גלויה את המתרחש על המסילה לאורך של 150 מ' לפחות, מכל צד.
ג)המלווים יימצאו, לאבטחת החצייה, משני צדי המסילה ובסוף הטור. אחד המלווים יחצה את המסילה אחרון.
תנועה בשטח כפרי ובמשקים חקלאיים		ג.
אם יש הכרח לחצות שדות מעובדים, מטעים, שדות ירק - תתנהל החצייה רק בדרכים או בשבילי מעבר.	1)
יש לאסור פגיעה ברכוש - קטיפת פרות, שבירת ענפים וכד'.	2)
אין לחצות שטחים שיש מידע על היותם מרוססים לאחרונה בחומרי הדברה רעילים (כגון שדות כותנה מרוססים בפרתיון).	3)
יש להשגיח שהמטיילים לא יפגעו בבעלי-חיים, בפרות, בירקות ובתוצרת חקלאית אחרת.	4)
יש להשגיח שהמטיילים לא ישחקו במכונות חקלאיות.	5)
הנסיעה על טרקטור אסורה.	6)
נסיעה על גורר (פלטפורמה) מותרת, אם הוא בעל דפנות, ספסלי ישיבה וההתקנים האחרים הנדרשים לפי החוק, ורק אם יש לו רשיון ואישור בר-תוקף ממשרד התחבורה להסעת נוסעים.	7)
שטחי אימונים של צה"ל		ד.
הכניסה לשטחי האימונים של צה"ל אסורה, אלא אם כן היא הותרה בהתאם לאישור התיאום שבידי האחראי על הטיול.	1)
בכל מקרה יש להודיע על כך למטיילים ולהזהירם מפני נגיעה בנפלים ובחפצים שונים, לרבות מצנחים.	2)
תנועה בנחלים		ה.
בעונת הגשמים יש להיזהר בעת התנועה באפיקי-נחלים ולהיות מודעים לאפשרויות של שיטפונות הבאים ממרחקים. לכן לפני הכניסה לנחל יש לברר בשירות המטאורולוגי אם צפויים גשמים באזור שבמעלה הנחל. כמו כן יש לתת את הדעת לנושא חציית גבים המובא בסעיף 5.1‎-27, "הבטחת הבטיחות בפעילויות מים".	1)

אין לחצות נחלים בזמן שיטפון, לא ברגל ולא ברכב.	2)
בעונת הגשמים יש להימנע מכניסה לקניונים צרים שבנחלים הגדולים, ויש לנוע בשבילים העוקפים את הערוץ.	3)
תנועה בשטח הררי, באזורי מצוקים ובמקומות שעלולה להתקיים בהם סכנת נפילה מגובה		ו.
בהליכה באזורי מצוקים יש להגביר את עירנות המטיילים ולהתרחק משפת המצוקים.	1)
יש להקפיד על הליכה על גבי שבילים מסומנים בלבד, על פי מפת סימון השבילים הניתנים לזיהוי ברור בשטח.	2)
אם, לדעת האחראי לטיול, נשקפת סכנה למטיילים בשל פני השטח, התקרבות לשפת מצוק, טיפוס אנכי ארוך (לדוגמה על גבי סולם אנכי או מדרגות אנכיות חצובות בסלע) וללא הגנה מספקת מפני נפילה או החלקה (כמו מעקות, שרוולי הגנה או אמצעים אחרים להגנה בפני נפילה), וכן בשל משמעת לקויה של תלמידים או בשל כל סיבה אחרת, עליו לבטל מראש את הסיור במסלול זה.	3)
בעת ירידה או עלייה במדרון תלול יש ללכת בצמוד ולהזהיר את המטיילים מדרדור אבנים, מצעידה נחפזת ומעקיפות שיש בהן סכנת נפילה או הידרדרות.	4)
בנקודות מעבר קשות יש להעמיד מבוגר מסייע.	5)
תנועה באזורים צחיחים		ז.
בימים חמים תהיה התנועה באזורים צחיחים בעיקרה בשעות הבוקר או בשעות אחר הצהריים.	1)
יש להקפיד על כך שהמטיילים ישתו לרוויה במשך כל זמן התנועה.	2)
פעילויות לילה		ח.
רצוי לקיים פעילויות כאלו בלילות שיש בהם אור ירח.	1)
הפעילויות תיעשינה בקבוצות קטנות, ובכל קבוצה יהיה מבוגר.	2)
יש לוודא תכופות את נוכחותם של כל התלמידים.	3)
אין לנוע בכבישים, ואם הדבר הכרחי, יש לנהוג כאמור בהנחיות המפורטות ב-א לעיל.	4)

פעילויות לילה לא תתבצענה באזורים שתנאי השטח בהם קשים לתנועה, כמו אזורי מצוקים, ואדיות ומקומות דומים שיש בהם סכנה של נפילה או של נתק והליכה לאיבוד.	5)
אסור בהחלט להיכנס בלילה לים ולמקווה מים טבעי.	6)
ההליכה בלילה בשמורות טבע אסורה.	7)
סיורים במפעלי חרושת		ט.
סיורים במפעלים ייעשו בליווי מדריך שיוקצה לשם כך על ידי המפעל.	1)
המלווים ישגיחו שהמטיילים יצייתו להוראות המדריך ולא ייגשו אל המכונות ואל הכלים שבמפעל ולא ייגעו בהם.	2)
המטיילים יהיו מקובצים בקבוצות קטנות ככל האפשר.	3)
כניסה למערות	י.
לפני ביקור במערה שאינה מוסדרת יש לברר פרטים עליה ברשות האחראית על השטח.	1)
אין להיכנס למערה עמוקה ללא תאורה וללא אדם המכיר היטב את המערה ובלי שננקטו אמצעים סבירים למניעת סכנות.	2)
במערות, בחורבות, בבתים נטושים ובכוכים בשטחים מסולעים קיימת סכנת הידבקות בקדחת המערות. אין להיכנס למקום בסנדלים או יחפים, ואין לשבת או לשכב על הארץ. אין ללון במקומות אלה או לנוח בהם מנוחה ממושכת. רצוי להימנע מהישענות על דפנות המערה.	3)
בכל מקרה שלתלמיד יעלה החום תוך שבועיים מיום הכניסה למערה הוא יודיע לרופא כי ביקר במערה.	4)
על כל מקרה של קדחת מערות ידווח התלמיד מיד לבית הספר, ומנהל בית-הספר יודיע על כך מיד ללשכה המחוזית של משרד הבריאות ולחדר מצב לטיולים שבמשרד החינוך.	5)
מומלץ להימנע מהבערת אש (ובכלל זה נרות) במערות, ורצוי להשתמש בפנסים בלבד. במקומות מסוכנים רצוי להציב אמצעי תאורה קטנים.	6)
בחודשים נובמבר-מרס, תקופת שנת החורף של העטלפים, אסורה הכניסה למערות.	7)
תנועה בתנאי מזג אוויר חורפיים	יא.
סמוך ליציאה לטיול בגשם יש לוודא כי כל קטע בדרך פתוח לתנועת סוג הרכב שהטיול נע בו.	1)
הגיעו מטיילים לדרך מוצפת או לדרך שזורמים בה מים - אין לעבור בה, ברכב או ברגל, ללא אישור. האחראי לטיול יפנה לחדר מצב הנמצא בקשר עם רשות הטבע והגנים.	2)
טיול רגלי בימי גשם יתקיים בתנאים האלה:	3)
א)המטייל יהיה לבוש בלבוש חם, הכולל הנעלה דוחה מים וכסות עליונה דוחה מים;
ב)מומלץ שברשות המטייל תהיה מערכת לבוש רזרבית;
ג)מערכת הלבוש תהיה ארוזה באריזה אטומה למים או בתרמיל מוגן מגשם;
ד)רצוי שפרק הזמן שבין ההליכה בגשם לבין הגישה למקום מוגן, מחופה, שניתן להחליף בו את הבגדים, לא יעלה על שעה אחת;
ה)הלינה תהיה במקום יבש ומוגן מפני גשם.
ביקור באתרים מושלגים מותר, בהתאם להנחיית הנהלת האתר, אם האתרים פתוחים למבקרים. בשטחים פתוחים יש לצרף מבוגר המכיר היטב את האתרים.	4)
תנועה ברכב			1.2.2
כללי		א.
הנסיעה תהיה במכונית שאושרה להובלת נוסעים על-ידי המפקח על התעבורה וגילה אינו עולה על 10 שנים. רכב ההסעה המאורגנת יהיה מחברת המעסיקה קצין בטיחות בתעבורה. נהג המסיע תלמידים יהיה בעל היתר להסעת ילדים (תקנה 84 (ה) של משרד התחבורה). שעות הנהיגה והמנוחה של הנהג תהיינה בהתאם לתקנות התעבורה התקפות של משרד התחבורה.	1)
בעל חברת ההסעה יחתום על טופס בטיחות כתנאי לביצוע ההסעה בפועל.	2)
האחראי לטיול יוודא שהנהג יודע מה נדרש ממנו, ובכלל זה נסיעה בדרכי עפר, המתנה לפי הוראות האחראי לטיול, סידורי לינה וכלכלה והסעות לפעולות ערב, לילה ובוקר.	3)
האחראי לטיול או מורה מטעמו יבדקו אם מצויים ברכב מים, אלונקה, מיקרופון ומכשיר קשר תקינים. כמות המים ברכב ההסעה תהיה 100 ליטר לפחות.	4)
לפני נסיעה ברכב יש לערוך מפקד שמי של המטיילים.	5)
הנסיעה תהיה בישיבה בלבד. אין לטייל בתוך הרכב במהלך הנסיעה ואין להוציא חלקי גוף או חפצים מחלונות הרכב.	6)
אין להסיע תלמידים במספר גדול מזה הרשום ברשיון הרכב.	7)
באוטובוס מותר להסיע שלושה ילדים עד גיל 14 במושב של שניים, בתנאי שכל התלמידים יהיו במצב ישיבה ומספר הנוסעים לא יעלה על 70.	8)
בכל כלי הרכב ישבו מלווים יחד עם התלמידים (בקרבת לדלתות הכניסה).	9)
בעת הסעת תלמידים ברכב לטיול ולפעילויות במסגרת מוסד החינוך אין לאסוף לרכב נוסעים שאינם מוכרים לאחד מהמבוגרים שבטיול.	10)
המעברים אל פתחי היציאה, בכל סוג של רכב, יהיו פנויים מציוד.	11)
בשעת החניית הרכב לצורך הורדת המטיילים ממנו, או לצורך הסבר, ירדו המבוגרים ראשונים, יעמדו ליד כל פתח ויפנו את התלמידים מיד אל המדרכה או אל מקום מבטחים אחר שמחוץ לרכב.	12)
אם משתתפות בטיול שתי מכוניות או יותר, ינחה האחראי לטיול את המורים שבמכוניות בדבר קשר אלחוטי ומפגשים.	13)
אם אין כורח ארגוני או ביטחוני, לא רצוי לנסוע בשיירה (נסיעה בשיירה עלולה ליצור הפרעה לתנועה ועומס על הנהגים ועל המלווים שימצאו את עצמם מוטרדים בשאלה של שמירה על "משמעת שיירה").	14)
הנחיות להסעות בטיולים של החינוך המיוחד ושל נכים ראה בסעיף 5.1‎-25, תת סעיף "הסעת תלמידים בחינוך המיוחד"	15)
נסיעה לטיול מאורגן ברכב פרטי של ההורים		ב.
סעיף זה עוסק בטיול הנערך במסגרת כיתתית שבו ההסעה נעשית על ידי הורים, במכוניות פרטיות, כדי לחסוך כסף.	1)
הסעה על ידי ההורים ברכב פרטי תתאפשר בתנאים האלה: א)התיאום והאישורים נעשו כנדרש.	2)
ב)כל פעילות מסוג זה מחייבת קבלת אישור ממנהל המוסד החינוכי.
ג)כל כלי הרכב המסיעים את התלמידים יעמדו בדרישות של תקנות התעבורה ויהיו בעלי רישוי וביטוח תקפים.
ד)הסעה בשיירה מחייבת חלוקת מלווים (רפואי וחמוש) לכל אורכה. בסוף השיירה יהיה מלווה רפואי.
ה)חובה לקבל את הסכמת ההורים שילדם ייסע ברכב פרטי.
ו)חובה להקפיד על כל חוקי התעבורה המחייבים כל רכב הנוסע בכבישי הארץ.
נסיעה ברכבת		ג.
לפני העלייה לרכבת יקפידו המלווים על המתנה מסודרת במרחק בטוח משפת הרציף.	1)
העלייה לרכבת תתנהל בצורה מסודרת, בהכוונה ובפיקוח של המלווים. התלמידים ירוכזו במידת האפשר בקרון אחד.	2)
אין להרשות עמידה או ישיבה במסדרון הכניסה של הקרון ובמעברים, וכן אין להרשות לשוטט בקרונות ללא השגחה.	3)
יש לחזור ולהזהיר, שאין לרדת מהקרונות ללא הוראה מפורשת של האחראי לטיול.	4)
אחרי הירידה מהרכבת יש לקיים מפקד כדי לוודא שלא נשארו בה תלמידים.	5)
מבוגרים מלווים ישבו בקצות הקרונות וליד הדלתות.	6)
נסיעה משולבת בהליכה ברגל		ד.
באזור עירוני יקבע האחראי לטיול בכל פעם עם הנהג את המקום המדויק שבו ימתין הרכב להמשך הנסיעה.	1)
באזור הררי, מדברי או רחוק מיישוב יהיה הרכב צמוד ככל האפשר לתוואי ההליכה של התלמידים כדי לאפשר הסעת חירום או פינוי חירום מהירים. חובה להיעזר במכשירי קשר ניידים.	2)
האחראי לטיול יבטיח כי בידי הנהגים יימצאו לוח זמנים להמתנה, רשימת נקודות מפגש עם המטיילים ורשימת זמני דילוג מנקודה לנקודה לאורך ציר הטיול.	3)
כניסה למים			1.2.3
כניסה למים בשעת טיול, לצורכי רחצה, הנאה, לימוד או שיט, או הליכה במסלול המחייב זאת, תהיה מתוכננת על פי הנחיות האחראי ובאישורו מראש של מנהל בית-הספר, וכן בהתאם להנחיות הבטיחות המפורטות בחוזר זה, בסעיף 5.1‎-27, "הבטחת הבטיחות בפעילויות מים".		א.
הכניסה לכל מקווה מים והרחצה בו אסורות, בין אם מקווה המים הוא ברכת דגים או אגירה מכל סוג שהוא, תעלה פתוחה להובלת מים או להשקאה, גבי מים, נחלים או כל מאגר מים אחר. הרחצה מותרת כמובן בחופי רחצה מוכרזים ובברכות שחייה מאושרות.		ב.
יש להזהיר את אחראי הטיול ואת התלמידים לבל יתקרבו למאגרי מים פתוחים. הרחצה בהם טומנת בחובה סכנת מוות בטביעה והיא אסורה על-פי חוק.		ג.
הכניסה למים רדודים מותרת כאשר הפעילות היא חלק ממסלול הטיול, מהלימוד ומהחוויה, כמו הכנת ביוטופ וכדומה. בכל מקרה תינקטנה הפעולות הבאות לפני הכניסה למים:		ד.
יש לקבל אישור מראש ממנהל בית הספר.	1)
יש לוודא שעומק המים אינו עולה על גובה הברכיים של התלמיד הנמוך בקבוצה.	2)
יש לוודא שאין במקום סכנת טביעה או סכנה בטיחותית מכל סוג.	3)
יש לוודא מראש אצל הרשויות המוסמכות באזור שהמים אינם מזוהמים ושאין איסור כניסה מיוחד למקור מים זה.	4)
חנייה ולינה			1.2.4
חנייה		א.
יש לקבוע מראש מקומות מתאימים לחנייה לצורך מנוחה או אכילה.	1)
האחראי לטיול יקבע את המקום המדויק של החנייה, ויגדיר למלווים ולתלמידים את תחומי שטח החנייה ואת התחום המותר לתנועה סביבו.	2)
המטיילים לא יצאו מהתחומים שנקבעו.	3)
יש לשמור על ניקיון המקום. את שיירי המזון ואת האשפה יש לשים בפחי האשפה שבמקום או בשקיות הפלסטיק שבידי המטיילים.	4)
צרכים ייעשו בבתי-השימוש שבמקום, ובהעדרם - במקום שיקבע האחראי לטיול.	5)
לפני עזיבת המקום יש לוודא כי השטח נקי. במקומות שאין בהם פחי אשפה יש לקחת את שקיות האשפה לרכב ולשימן בריכוז אשפה קרוב.	6)
לינה		ב.
הלינה תתקיים במקומות שנקבעו מראש והמצוינים באישור הביטחוני לטיול.	1)
מקומות מומלצים ללינה	2)
א)אכסניות נוער
ב)בתי-ספר שדה
ג)בנייני מוסדות חינוך
ד)חניוני לילה מאושרים
ה)כל אתר שאינו בתחום שמורת טבע, בתנאי שאושר ותואם כהלכה.
לא ייקבע מקום לינה בערוץ נחל בתקופת הגשמים או סמוך למצוק בשטח גבוה או סמוך לקיר בדופן של אפיק נחל או בקרבת כביש ראשי, תחנת דלק, מפעל תעשייתי, מתחת לקו מתח גבוה או בחופי ים מתחת למצוקי הכורכר הצמודים לחוף.	3)
האחראי לטיול יעביר לתלמידים, עם הגיעם למקום הלינה, תדריך לבטיחות ולהתנהגות במקום הלינה וימסור לתלמידים, לפני שיתפזרו, את סדרי הלינה ואת לוח הזמנים לארוחה ולקימה.	4)
המבוגרים מבין המלווים והמורים חייבים ללון עם המטיילים או בסמיכות המאפשרת בקרה רצופה.	5)
הלנת מטיילים במוסד החינוכי תיעשה בידיעתו ובאישורו של מנהל המוסד החינוכי המארח. המנהל או הממונה על ידו יראו לאחראי לטיול את מקום הלינה, ויתדרכו אותו בדבר שירותים, מפגעים, התנהגות ונושאים דומים אחרים.	6)
נציג המוסד החינוכי יסגור את הכיתות שאינן מיועדות למטיילים לפני הגעתם ויהיה נוכח בעת בואם.	7)
יש ליידע את תחנת המשטרה המקומים בכל מקרה של לינה בתוך מוסד חינוכי.	8)
מיטות קומתיים במקומות לינה לתלמידים		ג.
במסגרת טיולים, מחנות או כל פעילות אחרת התלמידים לנים באכסניות נוער, בבתי הארחה ובמקומות שיש בהם מיטות קומתיים. מאחר שקיימת סכנה של נפילה מגובה בזמן שינה או משחק, תותר לינה במיטת קומתיים רק אם המיטות עונות על הדרישות הבאות לפחות: א)המיטה מצוידת במעקה בגובה של 25 ס"מ לפחות מבסיס המיטה העליונה ובגובה של 16 ס"מ לפחות מעל המזרן משני צדי המיטה (אם המיטה צמודה לקיר, אפשר להסתפק במעקה בצד אחד, לפי תקן ישראלי 4007, חלק 1 וחלק 2)	1)
ב)העלייה למיטה הגבוהה תהיה בעזרת סולם יציב ומקובע למסגרת המיטה.
מנהל המוסד החינוכי או המסגרת החינוכית יוודא עם מקום הלינה שנקבע אם יש, בו מיטות קומתיים, ואם יש עליו לוודא שהותקנו בהן מעקים כנדרש.	2)
הבערת אש ומניעת דלקות			1.2.5
אם יש בשטח מקום שיועד להבערת אש, יש להשתמש בו.		א.
אם אין מקום מוסדר להבערת אש, יש לבחור מקום פנוי מחומרים בעירים (כגון עשב, פסולת, נייר) ומוגן מרוח, וכן יש להרחיק את האש מגרוטאות ומחומרים דליקים (קרשים, בדים, צמיגים וכיו"ב)..		ב.
אין להבעיר אש, כל עוד לא ננקטו כל האמצעים למניעת התפשטותה, כגון ניקוי השטח והכנת מטפה, מטאטא כיבוי ומים או חול לכיבוי האש.		ג.
יש להיזהר מפני סכנת התלקחות בגדים ושערות.		ד.

אסור להשליך דלקים, חומרי פלסטיק וחפצים מתפוצצים למדורה, כגון מכלי תרסיס.		ה.
האחראי לטיול לא יעזוב את השטח, עד שיוודא כי האש כבתה לחלוטין.		ו.
אסור להדליק מדורות בקרבת מבנים, מכלי גז או דלק וכיו"ב.		ז.
במקרה של דלקה בחצר או בשדה יש לנקוט צעדים אלו:		ח.
אם השרפה קטנה, על המלווים לנסות לכבותה בכל אמצעי אפשרי, כגון חול, מים, שמיכה, מטפה כיבוי או כל אמצעי זמין אחר.	1)
אם אי אפשר להשתלט על הדלקה, יש להתרחק מיד ולהזעיק מיד את שירותי הכבאות.	2)
הובלת מכלי גז למחנאות והשימוש בהם			1.2.6
כללי		א.
ככלל יש להימנע משימוש במכלי גז למחנאות (בגזיות) בטיולים של בתי הספר לצורך בישולים וחימום מים. עדיף להשתמש בגז מרכזי.	1)
המשקל המרבי של המכלים למחנאות יהיה 5 ק"ג.	2)
מותר להשתמש במכלים למחנאות (בגזיות) אך ורק מהדגם המתנתק מהמכשיר, כלומר הדגם המאפשר הפרדה בין המכל לבין מכשיר הבעירה בלי ששארית הגז תשתחרר באופן חופשי לאוויר.	3)
אם יש צורך להשתמש במכלים למחנאות, יש לוודא שהם תקינים על פי הוראות השימוש של חברת הגז.	4)
האחראי על הטיול יוודא שתלמידים מתחת לכיתה ט' היוצאים לטיול לא ייקחו אתם בתרמילים מכלי גז פרטיים לשימוש עצמי.	5)
את המכל למחנאות יישאו מדריכים בלבד, מכיתה ט' ומעלה. בזמן נשיאת המכל למחנאות בתוך תרמיל הוא יהיה מופרד ממכשיר הבעירה.	6)
הובלת המכלים למחנאות (גזיות ומכלי גז מרכזי)		ב.
הובלת מכלי הגזיות למחנאות תיעשה בארגז סגור ממתכת/מרשת קשיחה, כדי שהמכלים לא יעופו בעת שרפה ויהיו מוגנים מפני פגיעה.	1)
הארגז ובו מכלי הגזיות יונח או על גג הרכב המוביל או בתא מטען המיועד לציוד כלשהו. בתוך הארגז לא תהיה יותר מכמות מצטברת של 30 ק"ג גז, ובתוך הרכב לא יהיה יותר מארגז אחד.	2)
מכלי גזיות שיש בהם שסתום ביטחון יש להוביל רק במאונך, כלומר עומדים, ובשום אופן לא בשכיבה.	3)
מכלי גז מרכזי יוסעו ברכב נפרד, המיועד להובלת ציוד ואשר אינו מסיע נוסעים.	4)
הפעלת מכלי הגז למחנאות		ג.
הפעלת מכלי הגז למחנאות תיעשה על-ידי המדריך או על ידי אחראי הטיול בלבד, בהתאם להוראות היצרן.	1)
אם יש בשטח מקום שיועד להבערת אש, יש להשתמש בו.	2)
המקום שבו יופעלו מכלי הגז למחנאות יהיה נקי מחומרים בעירים (כגון עשב, פסולת נייר וחומרים דליקים), ויינקטו בו כל האמצעים למניעת שרפה, ובכלל זה הכנת אמצעי כיבוי וניקוי השטח.	3)
המקום יהיה מוגן מרוח.	4)
המקום יהיה מרוחק ממקורות חום ודלקה כדי למנוע התפוצצות.	5)
הצבת מכלי המחנאות		ד.
מכלי המחנאות יוצבו בצורה יציבה, על משטח נקי וישר, כדי למנוע את התהפכותם.	1)
יש לדאוג שהכלי שיונח על המכל יתאים לגודל המשטח הנושא. אין להשתמש בכלים רחבים מדיי, מחשש להתהפכותם.	2)
לאחר הכיבוי יש להשאיר את מכל הגז למחנאות באוויר החופשי, לקירור הראש. יש להפריד בין המכל לראש.	3)
יש להרחיק מכל דלק מנקודת הבעירה למקום בטוח.	4)
מכל גז למחנאות לא תקין		ה.
מכל לא תקין אסור בשימוש. יש להפריד בין הראש למכל ולהרחיקו מהתלמידים.	1)
יש לסמן מכל לא תקין במילים "מכל גז לא תקין - לא בשימוש!".	2)
שימוש במבערי גז חד-קני ודו-קני (כלבי גז) הוראות לאופן השימוש במבערי גז (כלבי גז) ראה בסעיף 5.1‎-32 של חוזר זה, "הבטחת הבטיחות בקייטנות ובמחנות קיץ", תת סעיף .4.29	ו.

טיולים בתנאי מזג אוויר קשים			1.3
הגדרות		1.3.1
שרב: יום שבו הטמפרטורה גבוהה ב-7 מעלות צלסיוס מממוצע הטמפרטורה בשבוע שלפניו (בחורף יום שרב הוא יום שבו הטמפרטורה היא כ-25 מעלות צלסיוס).	א.
עומס חום: מדד המגדיר את תנאי האקלים והנגזר מהטמפרטורה ומהלחות בו-זמנית (עומס חום הוא מדד שאפשר להשתמש בו רק כאשר טמפרטורת הסביבה היא מעל 22 מעלות צלסיוס).	ב.
פגיעת חום: מכלול של מצבים, מתשישות ועד מכת חום, הנגרמים עקב מאמץ גופני שאינו מותאם ליכולת. שכיחה בתנאי אקלים חם.	ג.
התייבשות: הפרה במאזן הנוזלים בגוף בעקבות איבוד נוזלים רב (הזעה) שאינו מפוצה על ידי שתייה נאותה. שכיחה במצבים של מאמץ גופני באקלים חם.	ד.
טיולים בחודשי הקיץ (אפריל-אוקטובר)		1.3.2
הודיע החזאי בערב לפני הטיול שיהיו תנאי מזג אוויר קשים מהרגיל (עומס חום כבד) באזור יעד הטיול, אין לבצע טיולי שטח שנדרש בהם מאמץ גופני. במקרה זה יידחה הטיול או יותאם למצב שנוצר.	א.
בתנאי מזג אוויר קשים אפשר לתכנן ביקורים במפעלים, במוסדות, במוזיאונים או באתרים מוצלים.	ב.
אם הודיעו על עומס חום כבד שישרור במשך היממה, ללא הגבלת שעות, יש לרכז את ההליכה בשעות הבוקר (עד השעה 9) ובשעות אחר הצהריים (מהשעה 16). בין השעות האלה יימצאו המטיילים במקומות מוצלים, בנסיעה או בביקור באתר, ויימנעו ממאמץ גופני.	ג.

את עומס החום ניתן לגזור מהטמפרטורה ומהלחות בהתאם לעקומה שלהלן:	ד.
טיולים בחודשי החורף (נובמבר-מרס)		1.3.3
בחודשי החורף השילוב של טמפרטורה נמוכה ורוח הוא גורם המוגדר כעוצמת קור. עוצמת הקור מוחמרת כאשר יורד גשם.	א.
תנאי אקלים קשים בחורף משמעותם טמפרטורה נמוכה, רוח וגשם. במקרה זה אין לבצע טיולים בשטח (יש להביא בחשבון גם את סכנת השיטפונות).	ב.
הודיע החזאי על טמפרטורות נמוכות לעונה, יבוטל הטיול או יותאם למצב שנוצר.	ג.
יש להקפיד שבתקופת החורף ילבשו הילדים לבוש מתאים, רב שכבתי ומבודד, וכן שיהיו מצוידים בנעליים מתאימות ובמעיל חיצוני המגן מפני רטיבות.	ד.
מידע על תחזית מזג האוויר אפשר לקבל בשירות המטאורולוגי או במהדורות החדשות.		1.3.4
בערב היציאה לטיול ובמהלך הטיול יש להאזין לתחזית מזג האוויר המשודרת במהדורות החדשות.		1.3.5

הנחיות בריאות ועזרה ראשונה			1.4
כללי		1.4.1
בטיולים באזורים מדבריים יש לוודא שיש בידי כל מטייל כמות מים מספקת ושמכלי המים של המכונית מלאים ב-150 ליטר מים או במכלי מים שווי כמות.	א.
האחראי לטיול ידאג שתיקי העזרה הראשונה המיועדים לטיול ייבדקו על-ידי אחות בית-הספר או על ידי החובש המלווה. הבודקים יאשרו את שלמות תוכנו של התיק או יציינו מה חסר בו. האחראי לטיול ידאג למילוי החסר.	ב.
המלווים הרפואיים יבדקו לפני היציאה לטיול את תרמיל העזרה הראשונה שנמסר להם.	ג.
במשך כל הטיול יהיה תיק העזרה הראשונה צמוד למלווים הרפואיים.	ד.
בטיול רגלי אין חובה לשאת אלונקה. חובה שתימצא אלונקה ברכב הפינוי שבקרבת המסלול (בנקודת היציאה או הסיום או בכל נקודה אחרת הקרובה למסלול).	ה.
מקום רכב הפינוי יהיה ידוע לאחראי הטיול ולמדריך.	ו.
רק רופא או חובש קרבי מוסמכים לתת אינפוזיה.	ז.
שתייה		1.4.2
בתנאי מאמץ ובימים חמים אין להסתמך על הצמא כשלעצמו, מכיוון שאין הוא משקף במדויק את האיזון ב"משק המים" של המטייל. מן הראוי אפוא, כי האחראי לטיול ימריץ את המטיילים לשתות, גם אם אינם חשים בצמא.	א.
כמות השתייה הדרושה בקיץ (מ-1 באפריל ועד 1 בנובמבר) היא:	ב.
1) לגיל 10‎-6: 1/2 ליטר לשעת הליכה ו- 1/4 ליטר לשעת נסיעה
2) לגיל 17‎-11: ליטר לשעת הליכה ו- 2/3 ליטר לשעת נסיעה.
חישוב הכמויות האלה כולל את השתייה טרם היציאה לטיול ועם החזרה ממנו.
כמות השתייה בחורף היא מחצית כמות השתייה בקיץ, פרט לאזורים מדבריים, שבהם כמות השתייה היא כמו בקיץ.	ג.
בטיול ברגל, באזורים שאין בהם מקורות מים, תוכפל כמות המים שבידי התלמידים.	ד.
יש לעודד את המטיילים לשתות על-ידי הסברה חוזרת ונשנית על חשיבות השתייה. רצוי לספק לתלמידים משקה צונן בכמות בלתי מוגבלת.	ה.
יש להבטיח מראש, כי תימצא אצל המטיילים כמות מים מספקת ובכל מקרה לפחות כמויות אלו:		ו.
1) בכל רכב יימצאו 150 ליטר מי-שתייה ליום לפחות, במכל שברכב או במכלים נישאים.
כל תלמיד יהיה מצויד במימייה אחת, או במכל מים המכיל ליטר אחד לפחות. 2) מומלץ להשתמש בבקבוקים ריקים של משקה קל.
3) באזורים שחונים או במסע הנמשך שעתיים ומעלה יהיה כל תלמיד מצויד במימיות או במכלים שבהם לפחות שני ליטרים מים.
יש לוודא מראש, כי המים נלקחים מברזים המיועדים לשתייה. במקרה של ספק יש להרתיח את המים.	ז.
אסור בהחלט לשתות מים מברזים בשדות ומברזים לכיבוי אש, מבורות, ממי מעיינות, מערוצי נחלים או ממקורות מים טבעיים או מלאכותיים שלא אושרו על ידי משרד הבריאות, מחשש לזיהום, וכן אסור לרחוץ את איברי הגוף בהם.	ח.
אפשר לשתות ממקורות שידוע בוודאות שאין בהם זיהום (על פי שילוט או על פי תדרוך של אדם אחראי).	ט.
מקורות מים טבעיים או מלאכותיים, מעיינות ונחלים עלולים להיות מזוהמים גם במצבים שבהם המים זורמים ונראים צלולים. על מנהל בית הספר ועל האחראי לטיול לוודא אצל הסמכות האחראית בשטח את תקינותם.	י.
רצוי שתינתן אפשרות למלא את כלי המים פעם ב-4 שעות לפחות. מכל המים של הרכב ישמש מקור חלופי.	יא.
סניטאציה		1.4.3
בכל חנייה ייקבע מקום לשירותים, לבנים ולבנות בנפרד.	א.
הפרשות בשדה יש לכסות מיד בעפר, כדי למנוע משיכת זבובים העלולים להפיץ מחלות.	ב.
יש לרחוץ ידיים לאחר עשיית צרכים.	ג.
הגנה מקרינת השמש		1.4.4
להגנה מקרינת השמש יש לחבוש כובע וללבוש בגדים קלים המכסים גם הזרועות ואת הרגליים, נוסף לגוף.	א.
כמו כן יש להשתמש במשחות הגנה נגד קרינה במקדם S.P.F 15. לפחות.	ב.
מומלץ להרכיב משקפי שמש, במיוחד בין השעות 16‎-10.	ג.
הגנה מעקיצות ומפציעות יש לנעול נעליים גבוהות לפחות עד הקרסול, להגנה מפני עקיצות ופציעות. בהליכה במים יש לנעול נעליים או סנדלים סגורים.		1.4.5

סדרי הטיפול בנפגעים בטיול

1.5

במקרה של פציעה קלה יטפלו בילד הנפגע מגיש העזרה הראשונה או החובש או הרופא (במקרה שנדרשת נוכחות רופא במהלך הטיול) או אחד המורים המוסמכים להגיש עזרה ראשונה.	1.5.1
הוחלט לשלוח את הילד לביתו - ייעשה הדבר רק בליווי ולאחר בירור מראש שיש מי שיקבלו בביתו. לא נמצא איש בבית - יש להשאיר הודעה על דלת ביתו של הילד ולציין את מקום הימצאו (אצל שכנים, קרובי משפחה, חברים, במוסד החינוך וכד').	1.5.2
נראה כי דרוש טיפול רפואי נוסף - יועבר הילד הנפגע במהירות האפשרית למוסד הרפואי הקרוב או לתחנת מגן דוד אדום או לחדר מיון בבית חולים או לכל מרפאה אחרת - הכול בהתאם לחומרה ולאופי של הפגיעה. יש להימנע מפינוי בלתי מקצועי של נפגע שיש חשש שהוא נפגע בעמוד השדרה או באגן.	1.5.3
ילד המועבר לטיפול רפואי ילווה על-ידי בעל תפקיד של המוסד החינוכי שימתין לו במקום עד גמר הטיפול. המלווה יברר במקום את מצבו של הילד, וידווח על כך מיד לאחראי לטיול. האחראי לטיול יעדכן את מנהל המוסד החינוכי, והמנהל יודיע על כך להורים.	1.5.4
הוחלט להחזיר את הילד הנפגע מן המוסד הרפואי למוסד החינוכי - יעשה זאת המלווה. הוחלט לשלחו לביתו - ילווהו המלווה עד לביתו, וימסור אותו לידי הוריו. בכל מקרה אין להשאיר את הילד לבד, ללא מלווה.	1.5.5
במקרה שילד נפגע בראש או מאבד את הכרתו או נפגע בצורה קשה או נפגע באיבר פנימי באופן שלא ניתן להבחין במידת הנזק, יועבר הילד מיד לבית החולים הקרוב.	1.5.6
הוחלט לאשפז את הילד בבית חולים, ילווהו המלווה לבית החולים, ובמקביל יודיע המנהל על כך להוריו. המלווה יישאר במקום עד שיגיע אחד ההורים.	1.5.7
החליט המלווה הרפואי שאין להזיז ולטלטל את הנפגע או שמצבו קריטי, יש לפנות לחדר מצב כדי שישלח יחידת חילוץ או יזעיק מסוק פינוי.	1.5.8
בכל מקרה של ספק יש להסתייע בשירותי חדר המצב.	1.5.9
חובה לדווח לחדר מצב טיולים על כל מקרה של פציעת תלמיד או היפגעותו בטיול, או על כל פינוי מסיבה רפואית.	1.5.10

2. הנחיות בטיחות ליציאת משלחות לחו"ל

פעולות מכינות		2.1
משלחת שקיבלה את חסות משרד החינוך, ואושרה ביטחונית על פי חוזר המנהל הכללי בנוהל אבטחת משלחות היוצאות לחו"ל, צריכה לנהוג על פי ההנחיות הכלליות האלה:
על ראש המשלחת להכיר את התכנית ואת הפעילות בחו"ל ולבדוק מה הן הוראות הבטיחות הרלוונטיות לפעילות זו בהתאם לארץ היעד ובמסגרת ההוראות הכלליות של משרד החינוך המופיעות בחוזר המנכ"ל.	2.1.1
ביציאה לחו"ל יינתן מראש תדרוך בטיחותי. אם אין הוראות מוגדרות לפעילות האמורה להתבצע בחו"ל יש לפנות אל מחלקת הבטיחות במשרד החינוך ולבקש הוראות והנחיות.	2.1.2
ראש המשלחת יבחן כל פעילות המוצעת מבחינת סיכוני הבטיחות והביטחון וינחה את התלמידים באשר לסיכונים ולהתנהגות המתאימה.	2.1.3

בטיחות בארץ היעד				2.2
עם ההגעה אל המדינה המארחת והשהות בבתי המלון, באכסניות וכד' על אחראי המשלחת לוודא מה הם סידורי הבטיחות במקום המגורים. בין היתר ייבדקו הנושאים האלה:			2.2.1
הימצאות יציאות חירום והדרך הקצרה אליהן		א.
פתחי יציאת החירום ואופן פתיחתם		ב.
מפתחות לפתחי חירום נעולים		ג.
שימוש בחלונות כפתחי מילוט בשעת הצורך.		ד.
יש להקפיד על שמירת קשר עם המארחים בכל יציאה לפעילות ולדווח על כל שינוי בתכנית.			2.2.2
מומלץ לאכול במקומות מסודרים ונקיים ולהקפיד על שתייה בכמות מספקת.			2.2.3
יש לשמור על קשר עם בית הספר, ורצוי גם עם ההורים, לפחות פעם בשבוע. חובה לצאת עם פלאפון סלולארי ולהשאיר את מספרו בארץ.			2.2.4
שירותים רפואיים			2.2.5
ככלל יהיו השירותים הרפואיים מושתתים על הרפואה המקומית.		א.
לפני היציאה יפעל ראש המשלחת באופן הזה:		ב.
יקבל אישורים רפואיים מהורי התלמידים;	1)
ידאג לביטוח רפואי לכל חבר במשלחת;	2)
יקבל מהמארחים את מספרי הטלפון ואת הכתובות של המרפאות ושל בתי החולים באזור הפעילות ואת דרכי ההתקשרות עם כוחות ההצלה השונים.	3)
רצוי כי בין מלווי המשלחת יהיו בוגרי קורס עזרה ראשונה (במשלחות בנות 4 אוטובוסים ומעלה מומלץ לצאת עם רופא).		ג.
היפרדות יחיד ממשלחת			2.2.6
האחריות הביטחונית והבטיחותית על היחיד הנפרד מקבוצתו חלה על ראש המשלחת בלבד.		א.
בכל מקרה על ראש המשלחת לפעול על פי הכללים האלה:		ב.
היחיד ילווה על ידי מורה/הורה ישראלי.	1)
תיקבע נקודת חבירה מסודרת.	2)
מומלץ כי המלווה יצויד בטלפון נייד.	3)
יועבר למלווה מספר הטלפון של קב"ט השגרירות הקרובה;	4)
המלווה ידע את שם המלון שבו תשהה הקבוצה בלילה, את כתובתו ואת מספר הטלפון שלו.	5)
פיזור המשלחת לזמן חופשי			2.2.7
אפשר לפזר את המשלחת לזמן חופשי רק במקומות המותרים לכך ובאחריות ראש המשלחת בלבד.		א.
לפני פיזור המשלחת יתדרך אותה ראש המשלחת בנושאים האלה:		ב.
שעת המפגש	1)
נקודת המפגש	2)
אופן ההליכה (בזוגות לפחות)	3)
סימני זיהוי של המאבטחים (אם יש)	4)
תיחום האזור המותר לפיזור	5)
כייסים	6)
קריאה לעזרה במקרה של בעיות (צעקות או סימנים מוסכמים)	7)
מספר הטלפון של קב"ט השגרירות הקרובה.	8)
איסור הביקור בדיסקוטקים ובבתי קזינו			2.2.8
מסיבות חינוכיות, אבטחתיות ובטיחותיות דיסקוטקים, פאבים ובתי קזינו הם "מחוץ לתחום" עבור משתתפי המשלחת. איסור זה תקף גם לגבי בתי קזינו ודיסקוטקים הנמצאים במלון שבו המשלחת לנה.
שעות מנוחה של נהגי האוטובוס			2.2.9
יש להקפיד כי נהג האוטובוס יהיה משוחרר מפעילות לפחות 8 שעות לצורך מנוחה.
סיורים בשעת לילה			2.2.10
ככלל לאחר רדת החשכה לא מאושרים סיורים במקומות לא מוארים (כדוגמת בתי קברות ויערות).
בטיחות בדרכים			2.2.11
בנסיעה ובתנועה רגלית יש להקפיד על כל כללי הבטיחות והזהירות בדרכים הנהוגות בישראל ובמדינה המארחת.	א)
ההנחיות המתייחסות לטיולים במוסדות חינוך תקפות גם לגבי הפעילויות של משלחות בחו"ל.	ב)
ראש המשלחת יבדוק אם קיימות הנחיות ספציפיות לארץ שבה הביקור מתקיים ויחיל הנחיות אלו על חברי המשלחת.	ג)

החזרה לישראל		2.3
בחזרה לארץ יש להקפיד כי התלמידים המלווים לא יביאו אתם חיות, צמחים, פקעות, פרות וכד', על פי הנחיית החוק הקובעת שאסור להכניס את המוצרים האלה לארץ.	2.3.1
התנועה ופיזור חברי המשלחת יהיו בכפיפות למפורט בהנחיות המתייחסות לטיולים במערכת החינוך.	2.3.2

3. טיפוס על מצוקים וגלישה מהם

כללי	3.1
ההוראות מיועדות למדריכים בתחום הטיפוס והגלישה שהוסמכו לכך על ידי מוסד שמשרד הספורט הסמיך ואישר.

רקע		3.2
פעילויות הטיפוס והגלישה הן אתגר ואמצעי להתגברות על מכשולי גובה ועומק במקומות שאין בהם בדרך כלל כל אפשרות אחרת למעבר חוץ משימוש בחבל/כבל מתכת, באתרים המיועדים לפעילות זו.	3.2.1
פעילויות אתגר אלו ניתנות לביצוע בכל תוואי שטח אנכי ובכל עונות השנה, במגבלות המפורטות להלן, אך יחד עם זאת הן בעלות מרכיב סיכון גבוה הבא לידי ביטוי בשתי נקודות תורפה מרכזיות:	3.2.2

אפשרות לכשל מקצועי: נדרשת רמה גבוהה של מיומנות וכישורים מקצועיים.	א.
אפשרות לכשל טכני: קיימת תלות גבוהה בין כשירות הציוד ושמישותו לבין רמת הבטיחות.	ב.
יחד עם זאת, עבודה מקצועית ושימוש בציוד תקין ובדוק הם מענה הולם לנקודות התורפה האלה. לפיכך על כל מדריך טיפוס וגלישה לנהוג באחריות ובמקצועיות ולשמש דוגמה חיובית לחניכיו.

סמכויות		3.3
בית-הספר למאמנים ולמדריכים במכון וינגייט, באמצעות הוועדה המקצועית לטיפוס ולגלישה, או כל מוסד אחר שיאושר על ידי משרד הספורט, הוא הסמכות המקצועית להכשרה בטיפוס ובגלישה ולהסמכת מדריכים ומדריכים בכירים.	3.3.1
פעילויות מכל סוג של טיפוס וגלישה מחייבות את אישור ההורים. רשאים להשתתף בפעילות של גלישת מצוקים וטיפוס חניכים מכיתה ד' ומעלה. חציית נחל מצוקי לאורך מותרת מכיתה ז' ומעלה. תלמידי כיתות א'-ג' המעוניינים להתנסות בפעילויות של טיפוס וגלישה יידרשו לקבל אישור מראש ובכתב מהממונה על הבטיחות במשרד הראשי.	3.3.2

סוגי ההסמכה למדריכים		3.4
מדריך גלישה: עליו להיות מוסמך לשלח, לא כולל בניית מערכת של "גלישה זוויתית".	3.4.1
מדריך גלישה זוויתית: עליו להיות מוסמך לשלח, כולל בניית מערכת של "גלישה זוויתית".	3.4.2
מדריך גלישה בכיר: עליו להיות מוסמך להכשיר מדריכי גלישה ומוסמך לשלח, כולל בניית מערכת של "גלישה זוויתית".	3.4.3
מדריך טיפוס: עליו להיות מוסמך להדריך טיפוס ומוסמך לשלח, לא כולל בניית מערכת של גלישה זוויתית.	3.4.4
מדריך טיפוס בכיר: עליו להיות מוסמך ללמד בקורס מדריכי-טיפוס.	3.4.5
מודגש בזאת לכל המדריכים המוסמכים באשר הם: אבטוח בשיטה ה-TOP-ROPE איננו משמש להדרכת טיפוס בלבד, אך רשאי לבצעו רק מי שהוסמך לכך בקורס הטיפוס או הגלישה שביצע באמצעות מכון וינגייט או כל מוסד אחר שאושר לכך על ידי משרד הספורט.	3.4.6

הגדרות		3.5
טיפוס: ענף ספורט הכולל עלייה בעזרת חבל על מבנה טופוגראפי או הנדסי תלול למטרות נופש ואתגר.	3.5.1
גלישה (מצוקים): ענף ספורט הכולל ירידה בעזרת חבל ממבנה טופוגרפי או הנדסי תלול למטרות נופש ואתגר.	3.5.2
גלישה זוויתית: כינוי לגלישה אתגרית שבה קצות החבלים או כבל המתכת מעוגנים רחוק מתחתית המצוק, הבניין או הפיגום שגולשים מהם (הגלישה היא לשטח מוצק בלבד).	3.5.3
פיוז החלקה ב"גלישה זוויתית": כינוי לקשר חיכוך או לאמצעי מתכת (כגון Rescucender וכד') שתפקידו לתת אומדן למאמץ המופעל על החבל בזמן משיכתו או מתיחתו.	3.5.4
משטח עבודה: המשטח שמתבצעות עליו הפעולות לפני שפת המצוק, הפיגום או הבניין וכד'.	3.5.5
שפת מצוק: קצה משטח העבודה, בדרך כלל הקצה העליון של המצוק.	3.5.6
טווח סכנה: בראש המצוק: המרחק שממנו ועד לשפת המצוק השהייה ללא אבטוח מסכנת את הנמצאים בו. בתחתית המצוק: הטווח החשוף לנפילת עצמים קשים העלולים לפגוע בשוהים שם.	3.5.7
עיגון: אמצעי שמחוברים אליו חבל, רצועה או טבעת, שנועדו לשאת את משקל המטפס או הגולש ולספוג את כל נפילותיו ומעידותיו.	3.5.8
עיגון של 100%: מצב של שיקול דעת מקצועי שבו אין למדריך הראשי או לעוזריו כל ספק לגבי יכולתו של עיגון לשאת פעולת טיפוס או גלישה פרטנית.	3.5.9
פיגום: מתקן זמני מעל הקרקע, לרבות חצובה, המצוי מעל מבנה או מחובר אליו ואשר ממנו מתבצעות פעולות גלישה או שמחזיקים עליו חומר או ציוד.	3.5.10
נקודת שיא: חוליה במערכת הטיפוס או הגלישה שאם תיכשל תגרום לכשל של המערכת כולה (נקודה קריטית).	3.5.11
מדריך ראשי בפעילות: המדריך האחראי לפעילות הטיפוס/הגלישה, בעל הסמכה, אשר מונה מטעם "הגוף המבצע" (חברה מסחרית, עצמאי וכד') לשמש מדריך ראשי.	3.5.12

נחל מצוקי: נחל שיש באפיקו צוקים.	3.5.13
TOP-ROPE: שיטת אבטוח המתבצעת באופן שהמאבטח נמצא בתחתית המצוק/הבניין/הפיגום וחבל האבטוח עובר דרך עגינת שינוי-כיוון הנמצאת מעל לטווח הטיפוס והירידה.	3.5.14
קיר טיפוס מלאכותי: מתקן ספורט שהוא מבנה הנדסי תלול אשר בהתאם להגדרת היצרן או הבונה אותו משמש לטיפוס.	3.5.15
מפעיל קיר טיפוס מלאכותי: כל מי שהוסמך לאבטח את המטפסים ולהשגיח על בטיחות הפעילות בקירות טיפוס מלאכותיים.	3.5.16
מדריך רפטינג: כל מי שברשותו תעודה תקפה שכותרתה "מדריך רפטינג" אשר ניתנה לו על ידי בית הספר למאמנים ולמדריכים במכון וינגייט או על ידי כל מוסד אחר שיאושר לכך על ידי משרד הספורט. מדריך רפטינג הוא בעל הסמכות היחיד המיומן לטפל במצבי חירום בנחלים ובנהרות זורמים.	3.5.17