מספרים

פתיח - מדברים על מטרת יחידת הלימוד

ומציגים את מהלכי הלמידה

המורה יאמר לתלמידים שהם עומדים לצפות בשני סרטונים אילמים המתארים אירועים הקשורים למשחק במקום בטוח. אחרי הצפייה בכל אחד מן הסרטונים התלמידים יתכוננו ויתאמנו לספר את הסיפור לתלמידים מכיתה א' לקראת יציאתם לחופשה.

איך נתכונן?

בכל סרטון יצפו רק מחצית מתלמידי הכיתה.

לאחר הצפייה בסרטון הראשון הכיתה תתחלק לקבוצות באופן שבכל קבוצה יהיו תלמידים שצפו בסרטון ותלמידים שלא צפו בו.

בכל קבוצה - תלמיד שצפה בסרטון יספר מה קרה בסרטון, והתלמידים שלא צפו בסרטון, ישאלו שאלות כדי להבין יותר טוב מה קרה.

מסגרת הלמידה: מליאה

1. דואגים שמחצית מתלמידי הכיתה לא יצפו בסרטון.

10 דקות

2.  דיון מקדים על תוכן הסיפור ועל אופן הסיפור

מסגרת הלמידה: מליאה

כהקדמה לשיח הדבור בקבוצות המורה ינחה הן את המספרים והן את המאזינים למה לשים לב כשמספרים סיפור או כששומעים סיפור. המורה יציג שאלות מנחות הן למספרים והן למאזינים כדי להיטיב את הסיפור. המורה יבחין בין שאלות על תוכן הסיפור לבין שאלות על האופן שבו הוא מסופר.

דוגמאות לשאלות על תוכן הסיפור

למספרים: מה חשוב לספר למאזינים כדי שיבינו מה קרה? מה ראיתם שהילדים האחרים לא ראו? מה אתם יודעים והם לא יודעים? (למשל: בסרטון שצפיתם - אם מישהו לא יבין איפה הילדים שיחקו, מתי כל זה קרה, איך הכדור התגלגל לכביש, כנראה שלא סיפרו לו פרטים חשובים בסיפור).

למאזינים: האם ברור לנו מי הדמויות בסיפור? מה קרה בסיפור לפי הסדר?

דוגמאות לשאלות על אופן הסיפור

למספרים: כיצד לספר את הסיפור כך שנצליח להעביר את המסר? כיצד נגרום למאזינים להיות קשובים, להתעניין בסיפור? מתי כדאי לעצור? מתי להנמיך או להגביר את עצמת הקול? איך ניצור מתח והפתעה? 

2.  המטרה של פעילות זו היא לטפח את המודעות להתחשבות בנמען בשני היבטים: בפרטי התוכן של הסיפור, באופן שבו הסיפור מסופר. בשיחה יושם תחילה דגש על מה מסופר בסרטון. אחרי שמבררים אם התלמידים הבינו מה מסופר בסרטון, אפשר להמשיך בתהליך ולשוחח על האופן - כיצד מספרים... 

תוכן הסיפור: כדי לספר סיפור דבור על המספר מוטלת האחריות לתת ביטוי נהיר להשתלשלות האירועים, לקשר בין הרעיונות ובו בזמן לגלות התחשבות במאזינים - מה אנחנו יודעים כי צפינו בסרטון, ומה המאזין לא יודע, ומה צריך לספר לו כדי שיבין את הסיפור.

3.   מספרים סיפור / שואלים שאלות

מסגרת הלמידה: קבוצות

בכל קבוצה - אחד מהתלמידים שצפו בסרטון יספר את הסיפור.

התלמידים שיאזינו יהוו קהל אקטיבי - יקשיבו ובו זמנית ישאלו שאלות ויבקשו הבהרות מן המספרים.

תלמידים אחרים בקבוצה שצפו בסרטון, ירשמו את שאלות המאזינים. 

מתעדים את השאלות:

אפשרות א (מסך-מקרן): תלמידים בקבוצה ירשמו את השאלות של המאזינים על דף ויעבירו למורה לתיעוד כדי  שניתן יהיה להתייחס בהמשך להיבטים השונים של סיפור דבור באמצעות שאלות המאזינים.

אפשרות ב (מחשבים אישיים): התלמידים מקלידים על קובץ ושולחים למורה. 

תיעוד השאלות של המאזינים חשוב כדי שניתן יהיה להתייחס באמצעותן להיבטים השונים של סיפור דבור.

הערה

חשוב לכוון את התלמידים שברשימת השאלות יהיו כאלה המתייחסות לתוכן (רצף אירועים, המשתתפים ומקום ההתרחשות) ולאופן שבו הוא מסופר (דיבור בקול רם, הנמכות והגבהות של הקול בהתאמה לתוכן, עצירות במקומות המתאימים).

3.  מטרת הפעילות היא מיקוד התלמידים ברכיבים שמעצימים את המיומנויות של השיח הדבור כדי ליצור סיפור דרמטי עם התייחסות לנמען הנוכח והתאמת הסיפור אליו תוך כדי יצירתו.

שאלות ובקשות להבהרות מצד המאזינים מובילות להשוואה בין מה שאנחנו מבינים מצפייה לבין מה שאנחנו מבינים מהאזנה לסיפור שמישהו אחר מספר לנו. לכן, חשוב ששאילת השאלות מצד המאזינים  תתרחש במהלך הסיפור עצמו כדי שהתלמידים המספרים יידרשו לספר את הסיפור על פי תגובות הנמענים. השמירה על קשר עין עם המאזינים תכוון את המספרים כיצד לספר כדי למשוך את תשומת לִבם.

4.  מקליטים את הסיפור

מסגרת הלמידה: קבוצות

1. איסוף והצגה של השאלות לשם ניסוח תבחינים להיצג טוב של סיפור דבור

מסגרת הלמידה: מליאה

המורה יאסוף את השאלות מן הקבוצות ויציג על הלוח את השאלות שיובילו לדיון בשתי השאלות הבאות:   

1. מה חשוב לספר כדי שהמאזינים יבינו את הסיפור?
2. איך כדאי לספר כדי שהמאזינים יהיו קשובים ויתעניינו בסיפור?

 או: איך נתאים את הדיבור לתוכן כדי שיהיה גם מובן וגם מעניין?

המורה מכוון את הדיון לתבחינים שלהלן ורושם על הלוח:

כדי להבין את תוכן הסיפור צריך לספר על:

• הרקע לסיפור – איפה התרחש? מתי?
• מי הדמויות?
• מה קרה בהתחלה? מה קרה פתאום ומה קרה בהמשך? מה קרה בסוף?

כדי לעניין את השומעים צריך להתאים את אופן הסיפור לתוכן:  

• לעצור בקטעים מותחים.
• להגביה ולהנמיך את הקול לפי העלילה.
• להאט או להגביר את הקצב של הסיפור לפי העלילה

2. בחינה של הסיפור המוקלט באמצעות התבחינים 

מסגרת הלמידה: קבוצות

א. בכל קבוצה בודקים את הסיפורים שהוקלטו במסגרת הקבוצה מול רשימת התבחינים שמוקרנים על הלוח.

 בכל קבוצה יגידו מה טוב בסיפור המוקלט, ומה חסר בסיפור המוקלט.

א. המורה ישקול אם לבצע פעילות זו במליאת הכיתה או בקבוצות, וזאת על פי היכרותו את תלמידיו.

20 דקות

    ב.  יצירת גרסאות של הסיפור המוקלט

המורה ימליץ לחלק מן התלמידים המספרים (על פי היכרותו את יכולתם) לשמור את הגרסה הראשונה של הסיפור ולהקליט גרסה שנייה משוכללת.

מספרים

מתאמנים בשכלול סיפור בשני ההיבטים

מסגרת הלמידה: צפייה במליאה / סיפור בזוגות

א. מחצית מתלמידי הכיתה צופים בסרטון נוסף:

  במגרש המשחקים.

אפשרות א (מסך-מקרן): הצפייה תהיה במליאה, ולאחריה התלמידים יתארגנו בזוגות.

10 דקות

ד.    מקליטים את הסיפור – יש לאפשר לכל זוג תלמידים להקליט את הסיפור ברדיו טייפ או בטלפון נייד, כך שיוכלו לחזור ולהקשיב לו על מנת לשכללו בהתאם לתבחינים.

מקליטים גרסה מחודשת לאחר ההערות של בני הזוג. 

סיכום

מסגרת הלמידה: מליאה

1. המורה שואל מי מן התלמידים רוצה לספר איך שכלל את הסיפור.
2. המורה שואל מי רוצה לקבל משוב מתלמידי הכיתה לפני שיספר את הסיפור לתלמידים מכיתה א'. תלמיד אחד או שניים מוזמנים לספר את הסיפור בעקבות הסרטון הנוסף שצפו בו: במגרש המשחקים.

שיעור 4

מעבר  מסיפור דבור לסיפור כתוב

פתיח - משוחחים על מטרת השיעור

מסגרת הלמידה: מליאה

1.     מבררים: מה אנחנו כבר יודעים על סיפור דבור ויכולים ליישם בכתיבה של סיפור?

המורה יחזור ויקרין את רשימת התבחינים לגבי רכיבי הסיפור הדבור וישאל מה מתוך הרשימה מתאים גם לסיפור הכתוב.

מסקנה - בסיפור כתוב כמו בסיפור דבור צריך לשים לב לכמה דברים:

• הרקע לסיפור – איפה התרחש? מתי?
• מי הדמויות?
• מה קרה בהתחלה? מה קרה פתאום ומה קרה בהמשך? מה קרה בסוף?

1. בסיפור כתוב כמו בסיפור דבור חשוב לשמור על רצף האירועים ולספר מה שחשוב לקורא לדעת כדי להבין את הסיפור, כדי להתעניין בו ולרצות להמשיך לקרוא.

5 דקות

2.   משוחחים על ההבדל בין סיפור כתוב לסיפור דבור

מסגרת הלמידה: מליאה

מבררים: במה שונה סיפור כתוב מסיפור דבור?

המורה יכוון את השיחה לכך שכשסיפרנו סיפור, שמנו לב לשני היבטים: לתוכן שלו ולאופן שבו סיפרנו אותו. כדי שהמאזין יבין וכדי ליצור עניין, השתמשנו בקול, בקשר עין עם המאזינים...האופן שבו סיפרנו את הסיפור, לא עומד לרשותנו בכתיבת סיפור. אנו לא יכולים להתבונן במאזינים ולהבין אם הסיפור מעניין אותם ואם הם מבינים מה קרה. לכן, אנחנו צריכים להשתמש באמצעים לשוניים (כתובים) - בסימני פיסוק, בפעלים שמתאימים לפעולות דיבור (הוא אמר, הוא צעק...) ובמילים שמתארות מה חשבו והרגישו הדמויות, מה היה הדיבור הפנימי שלהן.

לדוגמה: כשהילד נבהל כי לא מצא את אחותו, הדגשנו את הבהלה שלו בקול שלנו. אמרנו במהירות ובבהלה: איפה היא?! איפה היא?!

כשכותבים סיפור, צריך לכתוב מילים שמתארות את מה שהרגיש וחשב הילד, למשל: "הילד קרא בבהלה, הילד חשב: ...................!" (אני לא אחראי)

2.   בסיפור הכתוב מוטלת האחריות על המספר לגלות התחשבות בנמען שאינו נוכח מולו. הקורא אינו נמצא לידינו ואינו יכול לשאול אותנו שאלות. לכן אנחנו צריכים להשתמש באמצעים לשוניים שמחליפים את האמצעים הפרה–לשוניים, כמו סימני פיסוק - לציין את חילופי התורות בדו-שיח בין הדמויות או שימוש בפעולות דיבור (כגון הוא חשב ש...) - כדי  לאפשר שיתוף במחשבות פנימיות של הדמויות.

3.      כותבים סיפור

מסגרת הלמידה: פרטנית (כל תלמיד לעצמו)

התלמידים בוחרים באחד משני הסרטונים שצפו בהם.

התלמידים מתנסים בכתיבת סיפור לפי התבחינים שהוזכרו בפעילות 1.

התלמידים יכולים להיעזר בהקלטות קודמות של הסיפורים בעל פה.

אפשרות א (מסך-מקרן): כתיבה במחברת

.

3.   המורה יעבוד עם קבוצה של תלמידים המתקשים בכתיבה - אפשר לכתוב סיפור משותף כשתלמיד אחד מתחיל את הסיפור וחברו ממשיך וכך הלאה. המורה ירשום את הסיפור מפי התלמידים.

4.     מסכמים

מזמינים תלמיד אחד או שניים לקרוא את הסיפור שכתבו.

בוחנים את הסיפור הכתוב לפי התבחינים.

שואלים: מה עוד צריך להוסיף לסיפור כדי שהסיפור יהיה מעניין, יפה במיוחד וירצו לקרוא אותו?

4.    לצורך הדיון מקרינים את אחד הסיפורים שנכתבו על ידי התלמידים על הלוח.

שיעור 5

הבחנה בין שפת המספר לשפת הדמויות

1.   משכללים את הסיפור

מסגרת הלמידה: מליאה ואחר כך זוגות

במליאה:

מקרינים אחת מן התמונות של הסרטון "זהירות בדרכים".

(התמונות נמצאות בפס העליון של המסך. "הקלקה" על כל אחת מן התמונות מגדילה אותה. בתמונות המוגדלות משולבים בועיות דיבור וענני מחשבה).

עורכים הבחנה בין הצורה של בועיות הדיבור לצורה של ענני המחשבה בתמונות השונות.

מזמינים תלמידים להדגים את ההבדל בין מה שאומרים וכותבים בבועית דיבור לבין מה שחושבים וכותבים בבועית מחשבה.

בזוגות:

התלמידים בוחרים תמונה אחת או שתיים מתוך שש התמונות שבסרטון כדי להתנסות בשילוב מחשבות ודיבורים של הדמויות בסיפור.

אפשרות א (מסך-מקרן): מקרינים את התמונות על הלוח ומנחים את התלמידים לבחור תמונה או שתיים שחשוב להוסיף בהן דיבור פנימי של הדמויות, ואחר כך לכתוב בבועיות דיבור ובענני מחשבה במחברת, תוך כדי ציון שם הסיפור ומספר התמונה.

אפשרות ב' (מחשבים אישיים): התלמידים בוחרים  תמונה או שתיים ומקלידים את הדיבורים ואת המחשבות הפנימיות בבועיות הדיבור ובענני המחשבה.

הערה: הכתיבה בבועיות נשמרת באופן אוטומטי ולכן יכולה לשמש את הכותב בשלב כתיבת הסיפור.

2.    מבחינים בין דברי המספר לבין דברי הדמויות

מסגרת הלמידה: מליאה

א.     מדגימים בשיח דבור את ההבחנה בין דברי המספר לבין דברי הדמויות באמצעות התמונה הראשונה מתוך הסרטון (התחלת הסיפור). מוסיפים לדברי המספר מילים שמתארות את הזמן, המקום, האופן של הדיבור וההתנהגות.

למשל: "בוקר בהיר אחד בחופשת הקיץ ישבה חבורה של ילדים במרפסת הבית ושיחקה בקלפים. והנה נפתחה דלת הבית, וילדה עם כדור בידה פנתה אל הילדים ואמרה "......" היא קיוותה ש....

מזמינים ילדים לומר בקול משפטים שהילדה יכולה לומר, מה הרגישה או חשבה.

5 דקות

ב.      מבחינים בין שפת המספר לבין שפת הדמויות

כותבים על הלוח התחלה של סיפור שכוללת את דברי המספר ואת דברי הדמויות שסופרו על ידי התלמידים בפעילות 6 סעיף א.

• מפנים את תשומת הלב של התלמידים להבחין בין דברי המספר בזמן עבר לבין דברי הדמויות בזמן הווה.
• מפנים את תשומת לב התלמידים שבמעבר מקומיקס לטקסט רציף נדרש שימוש בפועלי דיבור כמו: אמר, צעק, לחש וכיוצא באלה.
• מפנים את תשומת לב התלמידים להוספה של סימני פיסוק: גרשיים לציטוט, סימני קריאה, סימני שאלה, פסיק ונקודה.

ב.   ההבחנה בין לשון המספר המשתמש בלשון עבר לבין שפת הדמויות הנאמרת בזמן הווה, תעזור לתלמידים ליצור מבנים לשוניים ההולמים את האירועים המתרחשים בסיפור, לבחור במילים וצירופי מילים מתאימים,

להוסיף סימני פיסוק הולמים כדי להבחין בין דברי המספר לדברי הדמויות וכדי להבחין בין שאלה לבין משפט או מילת קריאה (למשל: הו...הו!)

ג.         התלמידים משכללים את הסיפור שכתבו

מסגרת הלמידה: פרטנית (כל תלמיד לעצמו)

מנחים את התלמידים לכתוב סיפור על פי מה שלמדנו:

• שמים לב למרכיבי הסיפור, לעלילה, לבחירת המילים, לרצף ולתיאור המקום והזמן – ההכללות מוקרנות על הלוח.
• שמים לב ומבחינים בין דברי המספר לבין מה שאומרות או חושבות הדמויות.

אפשרות א (מסך-מקרן): מקרינים את התמונות על הלוח ומנחים את התלמידים לשכלל את הסיפור הכתוב במחברות.

אפשרות ב' (מחשבים אישיים): התלמידים כותבים את הסיפור בתוך "עורך התוכן" של היחידה המתוקשבת.

ג.   מטרת הפעילות היא לאפשר לתלמידים זמן פרטי שבו כל אחד  מתרכז/מתנסה ביישום הנלמד בכתיבה של סיפור ושכלולו.

.

               מענה לשונות: הצעה לתלמידים מתקשים

מסגרת הלמידה: קבוצה הטרוגנית של תלמידים מתקשים ובינוניים.

 התלמידים:

• בוחרים שתיים-שלוש תמונות מן הסיפור.       
• אומרים מה אפשר לכתוב בבועיות.
• כותבים בבועיות.
• קוראים בתפקידים את מה שכתוב בבועיות.

מספרים את הסיפור ברצף תוך כדי שילוב ההיגדים שנכתבו בבועיות כשהמורה רושם את הסיפור מפי התלמידים.

כשתלמידי הכיתה כותבים סיפור - המורה יזמין קבוצה של תלמידים מתקשים.

3.      משתפים בתוצרים

מסגרת הלמידה: מליאה

1. מזמינים מספר תלמידים להקרין ולקרוא בקול את הסיפור המשוכלל בפני הכיתה.
2. נותנים משוב לתלמידים על פי המחוונים שביחידה המתוקשבת:

• האם בחרתם לכתוב במילים שמתאימות לסיפור כתוב? (מציינים אילו מילים מתארות ואילו מילים ממשלב לשוני גבוה שובצו  בסיפורים.)
• האם מן הסיפור שכתבתם אפשר להבין מה קרה קודם ומה קרה אחר כך? 
• האם אפשר להבין מן הסיפור מה אמרו הדמויות, מה הן חשבו והרגישו?

4.     מסכמים מה למדנו

מסגרת הלמידה: מליאה

התנסינו בכתיבת סיפור על סמך מה שראינו בסרטון:

1. כמו בסיפור הדבור - בחרנו מה לספר כדי שהקוראים יבינו מה קרה בסיפור וגם כדי ליצור עניין להמשיך לקרוא.
2. הוספנו לסיפור הכתוב את הדיבור הפנימי של
3. הדמויות - מה הן אומרות וחושבות. כשהוספנו משפטים בשם הדמויות, שמנו לב להבדלים בין לשון המספר ללשון הדמויות - המספר מספר בזמן עבר, והדמויות מדברות זו עם זו בזמן הווה. אנחנו נעזרים בנקודתיים ובמירכאות כדי לציין מה אמרו, כדי להבדיל ממה שאומר המספר.
4. הבחירות שלנו כמספרים משפיעות על ההבנה של הקורא ועל העניין שלו בסיפור.